<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"כ</h1>
<h2>דף כד.</h2>
וי"א אף אבל מנא להו הא מילתא ליתא בגמרא כל עיקר אלא מסברא הוא דקאמרי רבוותא הכין דהא קי"ל (די"ט) [יום] ראשון דאוריתא הוא דכתיב כיום מר וי"ט שני דרבנן או מספקא דאוריתא ואתי ודאי דאוריתא ודחי ספק דאוריתא. ומשום הכי אי אתרעי מילתא לאיניש בי"ט שני שהוא י"ט האחרון כגון בשני י"ט האחרונים של פסח ושל סוכות או בי"ט שני דעצרת מחייב למיתב באבלות וכ"ש שחייב בקריעה מפני שהוא חמורה מאבלות שהרי אבלות אינה דוחה את המוע' וקריעה דוחה את המועד כדתנן אין חולצין ולא קורעין אלא קרובו של מת ומוקמי רבוותא להא במועד ומשום הכי קאסר מתניתין קריעה למי שאינו חייב לקרוע. וכתב הרב ר' משה בר מימון ז"ל (בפרק ששי מהלכות יו"ט הלכה כ"ג) אין קורעין ואין מברין ולא חולצין בכתף במועד על המת אלא קרוביו שהן חייבים להתאבל עליו אף על פי שאין אבלות במוע' קורע על מתו במועד וחולץ את כתפו. ואם היה חכם או אדם כשר שהיה עומד עליו בשעת נטילת נשמה הרי זה קורע עליו במועד אעפ"י שאינו קרובו. ואין קורעין בי"ט שני כלל ואפילו קרוביו של מת. ע"כ. ויש מהנדזין בדבר ואומרים לא דמיא אבלות לקריעה דבשלמ' אבלות דחיא י"ט שני משום דאתי עשה דיחיד דאוריתא ודחי ספק עשה דרבים אבל קריעה שהיא אב מלאכה לא דחי' י"ט דלא אתי עשה דיחיד ודחי ספק עשה ולא תעשה דרבים דאוריתא. ויש להשיב ומה מועד שאין אבלות דוחה אותו קריעה דוחה אותו י"ט שני (אבלות) [שאבלות] דוחה אותו אינו דין שתהא קריעה דוחה אותו. וטעמא דמלתא שהקריעה חמורה מן האבלות מפני שלא היה מותר' אלא אנינות יום ראשון ופריע' ופרימה ולא עוד אלא שחייב מיתה מי שלא פרע ולא פרם שנאמר בבני אהרן ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אחר שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה ומשום הכי אתי עשה שיש בו מיתה ודחי עשה גרידא דרבים דהיינו מועד וכ"ש י"ט שני. אבל אבלות דרחיצה וסיכה ונעילת הסנדל דעשה גריד' הוא אינו דוה מועד אבל יום טוב שני דחיא ומעתה דן ק"ו למילה שלא בזמנה שדוחה י"ט [שני] ומה רגל [פי' חוה"מ] שאין אבלות דוחה אותו שאין אבל נוהג אבילתו ברגל [מילה שלא בזמנה דוחה צרעת] (וצרעת דוחה) [ודוחה] אותו [יו"ט שני שנדחה מפני אבלות] אינו דין שמילה שלא בזמנה דוחה אותו ויש לבעל הדין לחלוק ולומר כיון דטעמא דמלתא הוא דאבלות דהשת' לא חיילא משום דלא אתי עשה דיחיד ודחי עשה דרבי' הלכך אפילו בספק לא חייל' משום דא"ל דחמור עשה דרבי' [אפי' ספק עשה דרבים] מעשה דיחיד ודאי דלא גרע י"ט שני מחתן דלא אתיא אבלות וחייל' אשבעה ימי חופה אע"ג דשמחה בחופה בדאוריתא לא כתיבא. מיהו אין לנו לשנות מנהג הגאונים ז"ל. הגה"ה. ודוקא היכא דמת בו ביום ונקבר בו ביום דמיתה וקבורה בעינן ביום אחד אבל אם מת לו מת ביום ראשון ונקבר בשני אינו נוהג אבלות וכן נראה מדברי בעל הלכות שכתב דהוא יום מיתה ויום קבורה והכי אסכימו דאבלות יום ראשון דאורייתא הוא דכתיב ואכלתי חטאת היום. וכתיב נמי ואחריתה כיום מר שאם מת לו מת ביום ראשון ונקבר בשני שאינו נוהג אבילות משום דמיתה וקבורה בעינן ביום אחד. וכן נראה מדברי הרב אלפאסי ז"ל שכתב כדברי בעל ההלכות. ועוד כתב בהלכות בשלהי היה קורא והלכתא יום ראשון דהוא יום מיתה ויום קבורה הוא נינהו דאיתיה דאורייתא וכו' אלמא אין לך אבלות דאורייתא אלא ביום מיתה ויום קבורה ואין לזוז מדבריהם ע"כ. ע"כ הגה"ה.
